Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Arakhine
Daf 21a
הִקְדִּישׁוֹ הַדָּר בּוֹ — מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ. הִקְדִּישׁוֹ הַדָּר בּוֹ? הֵיכִי מָצֵי מַקְדֵּישׁ לֵהּ? ''אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ'' אָמַר רַחֲמָנָא, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ — אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ! הָכִי קָאָמַר: הִקְדִּישׁוֹ מַשְׂכִּיר — הַדָּר בּוֹ מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ.
Traduction
If the one living in it, i.e., the renter, consecrates the house, he pays the rent to the Temple treasury. The Gemara express surprise at this last statement of the baraita: If the one living in the house consecrates it? How can the renter consecrate it? The Merciful One states: ''When a man shall sanctify his house to be sacred'' (Leviticus 27:14), from which it is derived that just as one’s house is in his possession, so too, anything that one consecrates must be in his possession. If so, the renter cannot consecrate the house, as he is not its owner. The Gemara answers that this is what the baraita is saying: If the one renting out the house consecrates it, the one living in it pays the rent to the Temple treasury.
Rachi non traduit
הקדישו הדר בו וכו'. קס''ד שהדר בו הקדישו:
Tossefoth non traduit
הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש. תימה דהכא משמע דמשכיר יכול להקדיש ביתו אחר שהשכירו אע''ג דמשתעבד לשוכר ובכתובות פ' אף ע''פ (כתובות דף נט:
ושם) אמר הא לא דמיא אלא לאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תקדוש דקדשה משמע דווקא משום דקאמר לכשאפדנה אבל לאלתר לא מצי מקדיש לה הכא נמי לא מצי מקדיש ליה ובפ' איזהו נשך (ב''מ עג: ושם) אמרינן רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים ביתא אזל זבניה לרבא נטר שתא ושקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א''ל האי דלא אמטאי אגר ביתא עד האידנא משום דהוה משכנתא ולא הוה עובד כוכבים מסלק ליה השתא נישקיל [מר] אגר ביתא משמע דיכול הלוה למכור וא''כ אמאי אינו יכול להקדיש מיד ואור''י דכן הדין המותר יותר מכנגד מעותיו הוא יכול להקדיש ולמכור מיד והא דאמר התם לכשאפדנה דמשמע אבל השתא אינו יכול להקדיש היינו כשהוא רוצה להקדיש הכל וההיא דאיזהו נשך (שם) זבין לו המותר והכא יכול להקדיש המותר והא דאמר הדר בו מעלה שכר להקדש היינו משום דיש לו להקדש שותפות עמו ואין כל אחד יכול לברר חלקו ויש מחלקין בין משכיר ללוה דדוקא לוה שלא תחזור אליו עוד בלא פרעון מעות ההוא ודאי לא מצי להקדיש אבל משכיר שלאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם יכול הוא להקדיש מיהו ההיא דאיזהו נשך לא מיתרצא בהכי מיהו תימה דאשכחן בעלמא הקדיש לוה וזבין לוה משמע דמצי מקדישו ומזבין מיהו ב''ח מוציאו מיד ההקדש ומיד הלוקח כשירצה לגבות חובו אם אין לו לגבות ממקום אחר מידי דהוה אעשה עבדו אפותיקי מכרו או הקדישו דב''ח מוציא הימנו מיהו כל זמן שלא גבאו הוא קדוש ומכור הכא משמע דמשכיר יכול להקדיש הכי נמי יכול לאסור על השוכר וכן הלכה הכא משמע דאין השוכר יכול להקדיש מדפריך הדר בו היכי מצי מקדיש ליה איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וקשה דבתוספתא תניא אם הקדישו שוכר מקודשת ויש לומר הכא נמי השוכר מצי מקדיש ליה כל זמן שהוא ברשותו וה''ה דמצי אסר ליה לכולי עלמא כל ימי שכירותו והא דפריך הכא היכי מצי מקדיש ליה (והאי) [אהאי] דקאמר מעלה שכר להקדש (הכא) פריך והכי [פריך] היכי מצי מקדיש לענין דמעלה שכר הא אינו ברשותו מיהו תימה דהכא משמע דמשכיר מצי מקדיש ליה ובתוספתא תניא דאינה מקודשת וזה לשון תוספתא השוכר שדה מחבירו ועמד השוכר והשכירה לאחר רשאי בעל הבית שיאמר לו אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך עמד בעל הבית ומכרה מחשבין עם בעל הבית עמד בעל הבית והקדישה אינה מקודשת עד שתחזור לרשותו וכל מה שנהנה ממנו הרי זה מקודשת עמד השוכר והקדישה הרי זה מקודשת עד שתצא מרשותו ומעלה שכר להקדש עד כאן לשון התוספתא וי''ל דהא דתניא בתוספתא דאין המשכיר יכול להקדיש היינו כשהקדים לו שכרו והכא מיירי בשלא הקדים שכרו וה''נ איתא בירושלמי דמקום שנהגו המשכיר בית לחבירו ועמד והקדיש הרי זו מקודשת אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל הקדים לו שכרו הרי זה דבריו חנם:
הִקְדִּישׁוֹ מַשְׂכִּיר, הֵיכִי דָּיַיר בֵּיהּ? בִּמְעִילָה קָאֵי! וְתוּ מַעֲלֶה שָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ? כֵּיוָן דִּמְעַל בֵּיהּ, נָפֵיק לֵיהּ שָׂכָר לְחוּלִּין!
Traduction
The Gemara asks: If the one renting out the house consecrates it, how is it possible for the renter to live in it? Since the house is consecrated property he is standing liable for the prohibition of misuse of consecrated property by living there. And furthermore, why must he pay the rent to the Temple treasury? Since he misused consecrated property the payment of the rent immediately leaves the state of consecration and becomes non-sacred.
Rachi non traduit
[נפיק ליה שכר לחולין]ונ''ל דל''ג שכר וה''ג כיון דמעל נפיק ליה לחולין. כלומר משנהנה בתשמיש הבית ומעל יצא הבית לחולין כדתנן (מעילה דף יט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד וקרן וחומש אית ליה לשלומי ולא שכר להקדש דכל מידי דהקדש מכי מעל ביה נפיק לחולין דאמרינן במסכת מעילה (דף יח.) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל ביי' ויעבדו את הבעלים והיינו שינוי שמוציאו מהקדש לחול:
Tossefoth non traduit
כי דייר ביה במעילה קאי. ואע''פ שלא פגם מעל כדתנן [ר''פ הנהנה] (דף יח.) הנהנה מן ההקדש ש''פ אע''פ שלא פגם מעל ואע''ג דאין מועלין במחובר לקרקע כדאיתא במס' מעילה פרק הנהנה מן ההקדש (שם:) צ''ל הך סוגיא דהכא אתיא כרב דאמר תלשו ולבסוף חברו הוי תלוש כדאמר המשתחוה לבית אסרו ובפרק הנהנה (דף כ. ושם) נמי מייתי לה לההיא דרב דאמר התם וכיון דבני להו מיהא מעל:

הכי גרסינן כיון דמעל נפיק ליה שכר לחולין. וכן הוא ברוב ספרים וה''פ כיון דמעל כו' כלומר שכר הבית נפיק לחולין שהרי חבירו הקדיש (השכיר) את הבית והוא לא ידע ומעל כשדר בו ונפיק ליה השוכר בתורת מעילה אבל אין לפרש כיון שמעל נפיק הבית לחולין וכפרש''י וקאמר לו ר''מ אמר על ההיא דתניא בתוספתא דמעילה (פ''ב) בקע בקרדום של הקדש ובא חבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו כולם מעלו ובשילהי פרק הנהנה (מעילה יט:) תנן אין מועל אחר מועל בקדשים אלא בבהמה וכלי שרת היינו דקדושת הגוף לא מתחלל ע''י מעילה כמו קדושת דמים וקרדום לאו היינו כלי שרת אלא קדושת דמים הוא ולא יחשב כלי שרת מטעם שמביא אחרים לידי קדושת הגוף הוא עצמו לא כל שכן שיבא לידי קדושת הגוף דמהאי טעמא חשבינן שאר כלי שרת קדושת הגוף:
דְּאָמַר: ''לִכְשֶׁיָּבֹא שְׂכָרוֹ יִקְדַּשׁ'', וְהָא אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם!
Traduction
The Gemara answers: The baraita is discussing a case where the one renting out the house says: When the payment of the rent will come to me, the money shall be consecrated. The Gemara asks: But how is it possible for the one renting out the house to consecrate money he will receive in the future? After all, a person cannot consecrate an entity that has not yet come into the world.
Rachi non traduit
לכשיבא שכרו יקדש. השכר והבית לא הקדיש:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָא מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ רַב מָרִי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא: כְּמַאן? כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם? אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא כְּמַאן?!
Traduction
Rav Yehuda says that Rav says: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A person can consecrate an entity that has not yet come into the world. Some say that Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rav Mari bar Ḥama said to Rav Ḥisda: In accordance with whose opinion is this baraita? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a person can consecrate an entity that has not yet come into the world? He said to him: Rather, in accordance with who else’s opinion could this baraita be? Certainly it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
מַתְנִי' חַיָּיבֵי עֲרָכִין — מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת — אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, חַיָּיבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים — מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.
Traduction
MISHNA: With regard to those obligated to pay valuations, the court repossesses their property to pay their debt to the Temple treasury. With regard to those obligated to bring sin offerings and guilt offerings, the court does not repossess their property; since one is obligated to bring them for atonement he would not delay bringing them. But with regard to those obligated to bring burnt offerings and peace offerings, the court repossesses their property;since these offerings are not obligatory for atonement, one might delay bringing them.
Rachi non traduit
מתני' ממשכנים אותן. עולות ושלמים. אע''ג דשלמים מכפרת אעשה הואיל ולאו חובה היא עליה לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי הלכך ממשכנין אותן:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לִרְצוֹנוֹ'', כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ''רוֹצֶה אֲנִי''. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִיטֵּי נָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ''רוֹצֶה אֲנִי''.
Traduction
Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: ''He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition'' (Leviticus 1:3), nevertheless the court coerces him until he says: I want to do so. And likewise, you say the same with regard to women’s bills of divorce. Although one divorces his wife only of his own volition, in any case where the Sages obligated a husband to divorce his wife the court coerces him until he says: I want to do so.
גְּמָ' אָמַר רַב פָּפָּא: פְּעָמִים שֶׁחַיָּיבֵי חַטָּאוֹת מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, חַיָּיבֵי עוֹלוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן.
Traduction
GEMARA: Rav Pappa says: Sometimes with regard to those obligated to bring sin offerings the court does repossess their property, and likewise there are occasions involving those obligated to bring burnt offerings where the court does not repossess their property.
חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן בְּחַטַּאת נָזִיר, דְּכֵיוָן דְּאָמַר מָר: ''אִם גִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא, וְאִם נִזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַמֵּא לְמֵתִים'' — פָּשַׁע בַּהּ וְלָא מַיְיתֵי.
Traduction
Rav Pappa elaborates: With regard to those obligated to bring sin offerings, the court repossesses their property in the case of the sin offering of a nazirite, since the Master says (Nazir 45a): If a nazirite shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt offering, the peace offering, or the sin offering, he has fulfilled his obligation of shaving. And if the blood of one of these offerings was sprinkled on his behalf, the nazirite is permitted to drink wine and to become ritually impure from a corpse. Therefore, there is a concern that a nazirite who has already sacrificed his burnt offering or peace offering might be negligent with regard to his sin offering and not bring it, and therefore the court repossesses his property in this particular case.
Rachi non traduit
גמ' משלשתן. חטאת או עולה או שלמים דג' קרבנות כתובין בו ואמרי' בספרי דבי רב ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשה יחידי:
חַיָּיבֵי עוֹלוֹת — אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן בְּעוֹלַת יוֹלֶדֶת.
Traduction
With regard to those obligated to bring burnt offerings, the court does not repossess their property in the case of a burnt offering of a woman after childbirth. There is no concern that she might delay bringing her burnt offering, as she is required to bring this offering before partaking of sacrificial food.
Rachi non traduit
בעולת יולדת. דלא משתריא בקדשים עד דמתיא לה:
מַאי נִיהוּ דְּאַקְדְּמַיהּ קְרָא, וְהָאָמַר רָבָא: לְמִקְרָאָהּ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב!
Traduction
The Gemara asks: What is the reason for the ruling that a woman after childbirth is required to bring her burnt offering before she can sacrifice her sin offering? Is it that the verse mentions her burnt offering before it mentions her sin offering, as it is written: ''And when the days of her purification are fulfilled…she shall bring a lamb of the first year for a burnt offering, and a young pigeon, or a turtle-dove, for a sin offering'' (Leviticus 12:6)? But doesn’t Rava say: The verse mentions her burnt offering before her sin offering only with regard to the reading of the verse, but not with regard to the order of the offerings? If so, there should be a concern that she might first sacrifice her sin offering and delay bringing her burnt offering.
Rachi non traduit
מאי ניהי דאקדמה קרא. כלומר מאי טעמא אמרת דעולתה מעכבתה משום דאקדמיה קרא עולה מקמי חטאת דכתיב תביא כבש בן שנתו לעולה וגו':
והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב. שתהא נקראת במקרא תחילה ולא שתקרב תחילה בפרק כל התדיר במסכת זבחים (דף צ.):
אֶלָּא בְּעוֹלַת מְצוֹרָע, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ עֹיכַבְתּוֹ, כָּךְ עוֹלָתוֹ עֹיכַבְתּוֹ.
Traduction
Rather, the court does not repossess the property of those obligated to bring burnt offerings in the case of the burnt offering of a leper, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yehuda ben Beroka, says: Just as failure to sacrifice his sin offering and his guilt offering prevents the leper from achieving full ritual purity, so too, failure to sacrifice his burnt offering has the same effect and prevents him from achieving full ritual purity. Therefore, the court does not repossess his property, as there is no concern he might delay bringing his burnt offering.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, תָּנוּ רַבָּנַן: ''יַקְרִיב אוֹתוֹ'' — מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לִרְצוֹנוֹ'', הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר ''רוֹצֶה אֲנִי''.
Traduction
§ The mishna teaches: Although one obligated to bring burnt offerings and peace offerings does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: ''He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition'' (Leviticus 1:3), nevertheless, one coerces him until he says: I want to do so. Similarly, the Sages taught in a baraita: It is written with regard to a burnt offering: ''He shall sacrifice it'' (Leviticus 1:3), which teaches that one coerces him to bring his burnt offering. One might have thought he brings the offering against his will; therefore, the verse states: ''Of his volition'' (Leviticus 1:3). How can these texts be reconciled? The court coerces him until he says: I want to do so.
אָמַר שְׁמוּאֵל: עוֹלָה צְרִיכָה דַּעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לִרְצוֹנוֹ''. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לִרְצוֹנוֹ''!
Traduction
Shmuel says: A burnt offering requires the consent of the one receiving atonement, as it is stated: ''Of his volition.'' The Gemara asks: What is Shmuel teaching us? Didn’t we already learn in the mishna: Although he does not achieve atonement until he brings the offering of his own volition, as it is stated: ''He shall bring it to the entrance of the Tent of Meeting of his volition''?
לָא צְרִיכָא, דְּפָרֵישׁ לֵיהּ חַבְרֵיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי בָּעֵינַן דַּעַת מִדִּידֵיהּ, אֲבָל מִדְּחַבְרֵיהּ לָא? קָא מַשְׁמַע לַן, זִימְנִין דְּלָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיכַּפַּר בְּמִידֵּי דְּלָא דִּידֵיהּ.
Traduction
The Gemara answers: No, the statement of Shmuel is necessary with regard to a case where another person separated, i.e., designated, a burnt offering on his behalf. Lest you say: When we require the consent of the one receiving atonement, that is only in a case where an animal from his property is separated as his burnt offering, e.g., the court repossesses his property for the sake of his burnt offering. But we do not need his consent if an animal from the property of another is separated as his burnt offering. Therefore, Shmuel teaches us that the consent of the one receiving atonement is required even in a case where an animal from the property of another was separated as an offering. The reason is that sometimes he is not amenable to achieving atonement with an item that does not belong to him, and in such a case he will not achieve atonement.
Rachi non traduit
דאפריש ליה חבירו. שהיה זה חייב עולה ובא חבירו והפרישה משלו לכפרתו של זה וקאמר שמואל דבעינן שיודיע את המתכפר:
מדידיה. כגון היכא דב''ד ממשכנין אותו צריך שיאמר רוצה אני:
מֵיתִיבִי: ''חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי''
Traduction
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring the sin offering or the guilt offering of so-and-so,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source